תוכנית למניעת זליגת חומרי דישון למקווי מים על בסיס התנדבותי באגם אירי

פריחת אצות מזיקות במקווי מים בעקבות פעילות אדם הינה בעיה נפוצה, ואגם אירי שבגבול קנדה-ארה"ב הוא דוגמא למקום אשר מתמודד עם בעיה זו. אחד הגורמים לפריחה המזיקה הוא זליגה של חומרי דישון משדות חקלאיים באגן ההיקוות של מקווי המים, ובמקרה זה של אגם אירי. פעולות שונות נעשו ונעשות בכדי לשפר את המצב באגם, ובסקירה קצרה זו נתייחס לתוכנית הכשרה לקבלת תקן וולנטרי לשימוש מיטבי בחומרי דישון, בכדי לצמצם את זליגתם למקורות המים.

בשנת 2011 גשמים עזים הביאו לפריחת אצות חריגה בהיקפה באגם אירי, והדבר גרם לעניין ציבורי רב. מתוך כך נוצר שיח על דרכי פעולה אפשריות לצמצום הבעיה, שעד לאותו זמן היו בעיקרן מקומיות, ללא שיטה סדורה, ועל בסיס התנדבותי. מכאן החלה התארגנות סדורה ליישום שיטה קיימת בשם 4R[1], אשר מכוונת לדישון השדות על ידי שימוש בדשן נכון, בכמות נכונה, בזמן הנכון ובמקום הנכון. השיטה גורסת כי על ידי קיום תנאים אלו יעשה שימוש מיטבי בחומרי הדישון, כך שיצומצו עודפים וזליגות מחוץ לשדה. במאמר מארה"ב (קישור מצורף מטה) סקרו את היציאה לדרך של תוכנית ההכשרה לקבלת תקן וולנטרי לשימוש נאות בחומרי דישון בשדות חקלאיים. קהל היעד של התוכנית היה ספקי חומרי הדישון עצמם, אשר מוצבו כסוכני שינוי שדרכם יוכשרו החקלאים להטמעת השיטות בשטח.

תוכנית ההכשרה הושקה במרץ 2014, וחודש לאחר מכן 50 ספקים של חומרי דישון הודיעו על כוונתם להשתתף בתוכנית בכדי לקבל את התקן הוולנטרי. שנתיים לאחר השקת התוכנית 30 ספקים זכו בתקן הוולנטרי של התוכנית המקומית על בסיס מתווה 4R. ספקים אלו השפיעו על אופן השימוש בחומרי דישון בשטח כולל של 9500 קמ"ר, כאשר כשליש מתוכם באגן ההיקוות של אגם אירי. ההשפעות על הסביבה, החברה, הכלכלה החקלאית וכיוצ"ב אינן נבחנות במסגרת מאמר זה, אך לאחריו נעשו עבודות בנושא וניתן למצוא את חלקן באתר התוכנית או בחיפוש ברשת (www.4rcertified.org).

בכדי לבנות את תוכנית ההכשרה ותהליך קבלת התקן הוולנטרי הוקמה ועדת היגוי של בעלי עניין שונים סביב אגם אירי. אחת ממטרות תוכנית הפעולה שהציגה הועדה הייתה הפחתת זליגת חומרי הדישון מהשדות אל מקורות המים. הועדה הורכבה מנציגים מהתעשייה, מגופי ממשלה, גופי מחקר, ארגוני סביבה וכמובן חקלאים. המטרה בריבוי המגזרים הייתה לייצר תוכנית פעולה שתהיה מבוססת מדע, נגישה וקלה להסבר, וקשורה לנעשה בשטח כך שתוכל להיות מוטמעת בקלות. הוועדה בחנה יישום של תכניות זהות במקומות אחרים וזיהתה כי פנייה ישירות לחקלאי עשויה לייצר מורכבות, הן מבחינת כמות האנשים המעורבים (אלפים), והן מבחינת יצירת האמון עם שחקן חדש בזירה. לכן הועדה החליטה לפנות ישירות לספקי הדשן לחקלאים, שעוסקים בשגרה בין השאר בהכשרות לשימוש בחומרי דישון. הבדיקה לעמידת ספק דשן בקריטריונים לקבלת התקן נעשית על ידי חברת צד שלישי, וכך גם נשמרת שקיפות התהליך וכן ישנה מניעה של ניגוד עניינים. חברה זו מגישה דו"ח הערכה לספק חומרי הדישון, ובו נקבע האם עמד בקריטריונים לתקן הוולנטרי, ובמידה וישנם פערים ניתן זמן להגות תוכנית תיקונים בכדי לעמוד בקריטריונים באופן מלא. לאחר מכן הדו"ח מועבר לוועדת ההיגוי להמשך תהליך.

תהליך קביעת הקריטריונים לקבלת התקן הוולנטרי היה בנקודות מסוימות מורכב ומאתגר, מעצם הדרישה לשינוי באופן עבודת ספקי חומרי הדישון והחקלאים. למרות המורכבות בנושאים מסויימים בסופו של דבר הוגדרו 41 קריטריונים לבדיקה, אשר מחולקים לשלושה תתי סעיפים: הכשרה לימוד וליווי; הטמעה וניטור; שימוש בחומרי הדישון. כאשר רוב הקריטריונים מתייחסים לשימוש בחומרי הדישון עצמם. קיים שוני במידע אשר קיים מראש לגבי כל חווה, החל מסימון גבולות בלבד, ועד למספר שכבות מידע מורכבות הנוגעות לקרקע לגידולים השונים וכיוצ"ב. בכדי לייצר אחידות במידע הבסיסי לגבי כל חווה, הוגדרו מספר נתונים שיש לספק בכדי לקבל את התקן הוולנטרי, ובהם: גבולות החווה, אגן ההיקוות בה היא נמצאת, אזורים רגישים לשימוש, כמות יבול, ובדיקות קרקע עדכניות.
כיום התוכנית עדיין מתקיימת, ומזמינה ספקים חדשים לקחת בה חלק מדי שנה. כמו כן, נעשים מחקרי המשך הכוללים בחינה של ההשפעות הכלכליות, החברתיות, והסביבתיות של התוכנית.

איור מהמאמר המתאר את ציר הזמן מייזום התכנית ועד ליישומה בשטח. הטקסט הינו סיכום של המאמר המצוטט מטה. כמו כן האיור לקוח מאותו המאמר.

ollmer-Sanders, C., Allman, A., Busdeker, D., Moody, L. B., & Stanley, W. G. (2016). Building partnerships to scale up conservation: 4R Nutrient Stewardship Certification Program in the Lake Erie watershed. Journal of Great Lakes Research, 42(6), 1395–1402.