שותפות אגנית

הגישה האגנית המשלבת (אינטגרטיבית), שואפת לנהל את אגן ההיקוות בצורה הוליסטית בת-קיימא המבוססת על הבנה שקיימים קשרים הדדים בין המערכות הטבעית של הנחל, המגוון הביולוגי והאוכלוסייה האנושית. יישום הגישה, במיוחד באגנים מאוכלסים בצפיפות, נתקל במורכבויות הנובעות מריבוי גורמים בעלי צרכים שונים שלא תמיד רואים עין בעין, לדוגמא: פיתוח חקלאי עירוני ותעשייתי; מניעת נזקי שיטפונות; תיירות ונופש; אקולוגיה, ועוד. על כן, שיתוף בעלי עניין באגן ההיקוות, כך שיהיה ייצוג לכלל האינטרסים באגן, הוא אחד המפתחות החשובים ליישום הגישה האגנית המשלבת. אחד המודלים המקובלים בעולם לניהול הקונפליקטים ויצירת שיתופי פעולה הוא המודל של שותפות אגנית.

שותפות אגנית מבקשת לכנס את בעלי העניין המרכזיים באגן, ולהגיע להסכמות ונהלי עבודה מבוססי ידע ומידע. ישנן אסטרטגיות שונות לניהול שותפות אגנית, והיא משתנה לפי המאפיינים והצרכים הייחודיים של האגן, והרקע הסטטוטורי של כל מדינה. מנגנון השותפות יכול להיות בעל מעמד חוקי, או על בסיס וולנטרי- ללא סמכויות מתוקף חוק. השותפות יכולה להתנהל ברמות שונות: רמה אזורית/מחוזית (River Basin District scale) רמת האגן (Catchment scale) או ברמת הקהילה המקומית/תת-אגן (Sub-catchment scale).

שותפות אגנית נועדה לקדם מספר פעולות מרכזיות:

1.התווית חזון ותכנית כוללת לאגן – כולל ניהול משאב המים וסיכוני שטפונות.

2.זיהוי וגישור על פערי ידע בניהול האגן תוך שילוב תחומי מחקר שונים.

3.משא ומתן מבוסס תהליכי גישור ופתרון סכסוכים הקשורים במשאב המים.

4. מציאת והדגשת התועלות לכל האחד מהשותפים (win-win situation).

5.גיוס הקהילה המקומית באגן.

מנגנון זה, של ניהול כוללני וריבוי תועלות, נמצא במהלך השנים כקריטי להצלחה ארוכת טווח של השותפות.

דוגמא למודל שותפות אגנית הוא ה- Catchment Based Approach (CaBA) בבריטניה. מודל זה נוצר ע"י המשרד להגנת הסביבה והשטחים הפתוחים (DEFRA) מכוח דירקטיבת המים האירופאית. מודל הCaBA מעודד לניהול האגן בצורה משלבת ע"י הקמת שותפויות אגניות. במסגרת מדיניות המודל, השותפות מקבלת הכרה רשמית מהמדינה, כך שמתאפשר לה להנות מתמיכה ציבורית נרחבת יותר ותקציבים למימון הפעילות.

ה-CaBA כארגון גג מכיר ותומך במעל 100 שותפויות אגניות ברחבי המדינה. כאשר בכל שותפות חברים מגוון בעלי עניין מקומיים, כמו ארגוני סביבה ללא מטרת רווח, רשות מים, שלטון מקומי, משרדים ממשלתיים, חקלאים, בעלי שטחים פרטיים, עסקים ועוד.
הבסיס המתודולוגי לכל שותפות אגנית כולל מספר שלבים: יצירת השותפות, יצירת תכנית פעולה אגנית על בסיס מידע שנאסף, יישום תכנית הפעולה, וכן ניטור של מדדים ויעדי הצלחה.
במסגרת מדיניות הCaBA פועלים גופים שונים המסייעים להוציא לפועל את המדיניות. בין הגופים הללו נמצא ה- River Trust שהוא ארגון גג של כ-60 עמותות של נאמני נחלים ברחבי המדינה, שעובדים בשותפות עם בעלי עניין מקומיים בכל אגן. זהו אחד הגופים החשובים באנגליה למימוש המדיניות.

מודל נוסף הוא ה-River Contracts שהחל בתחילת שנות ה-80 בצרפת, וכיום מיושם ב-150 שותפויות הפועלות בכ-10% משטח המדינה. המתודולוגיה נפוצה למדינות נוספות ונתמכת בתכניות שונות של האיחוד האירופי. הגישה מתמקדת ביצירת שותפות התנדבותית בין בעלי עניין מקומיים וגופים ציבוריים בכל אגן, כאשר הבסיס לפעילות של השותפות הוא כתיבת "חוזה נהר", בו מפורטות יוזמות ופעולות במרחב. החוזה נחתם על בסיס התנדבותי ואינו בעל מעמד חוקי מחייב, אך נוטה לקבל תמיכה ציבורית והכרה אזורית. חוזה הנהר מיושם תוך מתן דגש על שיתוף כל הקהילות בשטח, ושיתוף פעולה בין גופים ציבוריים לפרטיים. תכנית הפעולה מבוססת לרוב על מחקר ולמידה מעמיקה של השטח ועוסקת בנושאים: שיפור איכות המים, ניהול גדות, ניהול סיכוני שטפונות, ניהול משאב המים, שימור סביבתי ועוד.

• בישראל הנושא של שותפויות אגניות מקודם כחלק ממהלך נרחב להטמעת הגישה האגנית המשלבת. לדוגמא, בפרויקט הלאומי לשיקום נחל ציפורי, מתקיים שיתוף משמעותי של בעלי עניין והציבור הרחב באגן. בכדי שהשיתוף יהפוך לשותפות- הוקמו שותפויות במספר רמות פעילות: שותפויות נושאיות (למשל: חקלאות וניהול שטח), שותפויות מרחביות (מעלה, לב ומורד האגן), ושותפות אגנית רחבה לניהול אגני מקיים. השותפויות השונות לוקחות חלק בניתוח האתגרים וההזדמנויות במרחב האגן, וכן בגיבוש תמונת העתיד הרצויה, תוך שיקוף האינטרסים השונים במרחב.

תהליך בניית שותפות אגנית במרחב נחל ציפורי

ממליצים לקרוא עוד:

• עוד על Catchment Based Approach (CaBA) –  לחצו כאן
• עוד על River Trust – לחצו כאן
• עוד על תהליך בניית השותפיות בפרויקט הלאומי לשיקום נחל ציפורי – לחצו כאן