המסמך נכתב בהובלת ד"ר בן בלק מהאגודה הישראלית לאקולוגיה, בסיוע וייעוץ של מיכל גרוסמן מחברת AVIVAMCG, ד"ר תמיר ארביב, וד"ר אנה הלס.

כידוע, ניהול הנגר במרחב העירוני הוא נושא מורכב הדורש משאבים רבים. בתקופה האחרונה העיסוק בו גובר עקב תנופת הפיתוח העירוני, צימצום השטחים הפתוחים בעיר ומחוצה לה, וכן שינויים צפויים בדפוסי הגשם העתידיים. לאור זאת נדרשת הבנה כי ניהול נגר צריך להיעשות בראייה הוליסטית מרחבית, כחלק מתכנית מובנית של המרחב העירוני כולו, תכנית אב לניהול נגר עירוני.

הזמנו את ד"ר בן בלק, עורך ועדות המומחים של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, לשיחה קצרה על המסמך.

• היי בן, היה מאוד מעניין לקרוא את העבודה שכתבת, אבל לפני שנצלול פנימה ספר לנו קצת עצמך:

הרקע שלי הוא באנתרופולוגיה חברתית. ב-2016 סיימתי דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, שם ערכתי מחקר על ההיבטים החברתיים של תסמונות הרצף האוטיסטי. אחרי ארבע שנים של פוסט-דוק באוניברסיטה העברית, החלטתי שהגיע הזמן לבחון כיוונים מחוץ לאקדמיה, שיתנו לי את ההזדמנות ליישם את מיומנויות המחקר שלי למטרה יישומית יותר. כך הגעתי לתכנית ממשק, תכנית המכשירה בוגרי תואר שלישי כיועצים לבכירים במשרדי הממשלה. כעמית בתכנית, שימשתי כיועץ למנכ"לית מינהל התכנון דאז, דלית זילבר. הנושא שבו עסקתי במינהל התכנון היה ניהול מי הנגר, וכך נשאבתי לתחום המעניין והחשוב הזה, שאני עדיין עוסק בו לא מעט כמנהל האימפקט של תכנית ממשק וכעורך ועדות המומחים של האגודה הישראלית לאקולוגיה.

• נתחיל מההתחלה, מה הסיפור של ניהול נגר, למה נראה שפתאום כולם מדברים על זה?

מי נגר הם מים הזורמים מעל פני הקרקע, שמקורם הן במי הגשמים והן בזרימת הנחלים מהמעלה אל המורד. בעבר הגישה המקובלת בישראל ובעולם הייתה להתייחס אל מי הנגר כגורם סיכון חסר ערך בפני עצמו. לכן רוב הפעולות שנעשו לטיפול במי הנגר היו פעולות הנדסיות בעיקרן, שמטרתן הייתה לסלק את המים אל הים במהירות וביעילות. לכן הרבה מנחלי ישראל הוסטו הרחק מהשטחים הבנויים, הפיתולים שלהם יושרו, והדפנות והקרקעית שלהם צופו בבטון. למעשה מקטעים לא מבוטלים של נחלי ישראל נהפכו בדרך זו לתעלות ניקוז חסרות חן – ואפילו למובלים תת-קרקעיים עזובים ונשכחים.

הנזק שהפעולות הללו גרמו לנחלים כבתי גידול למגוון עשיר של מיני חי וצומח היה אדיר. אבל כל עוד הנחלים מילאו את תפקידם כתעלות ניקוז שמונעות הצפות, הדברים המשיכו להתנהל כך מבלי מפריע. אלא שאז, כמו שציינת, שתי מגמות החלו לקבל תאוצה. ראשית, ריבוי האוכלוסין בישראל הוביל לכך שיותר ויותר שטחים פתוחים כוסו באספלט ובטון. למי הגשמים יש פחות הזדמנויות לחלחל לתת הקרקע, וכמות מי הנגר עלתה משמעותית. שנית, שינויי האקלים הובילו לכך שהתדירות של אירועי גשמים עזים עלתה, כך שאנחנו רואים כמויות גדולות של משקעים בפרקי זמן קצרים יותר מבעבר. מערכות התיעול לא עומדות בעומס, והתוצאה היא ההצפות הרבות שאנחנו רואים בשנים האחרונות. בשנים האחרונות חלחלה ההבנה שלא רק מנקודת המבט הסביבתית, אלא גם מבחינה תכנונית והנדסית, מדיניות ניהול מי הנגר שלנו צריכה להשתנות מן היסוד. לא עוד תעלות בטון מכוערות שגם התועלת הניקוזית שלהן התבררה כמוגבלת, אלא פתרונות מבוססי טבע – נחלים משוקמים, שטחים פתוחים איכותיים, יערות עירוניים משגשגים: אלה סוג הפתרונות שאנחנו צריכים לעודד ולאמץ.

• מה אתם מציעים במסמך זה שמחדש או תורם לקידום הנושא?

תשתית כחולה היא תשתית עירונית שעניינה אגירה, ויסות, השהיה או חלחול של מי נגר בשטחים הציבוריים הפתוחים, לרוב בתוך שטחי הפארק העירוני. אתרים אלו מציעים מגוון מאוד רחב של תועלות ציבוריות, החל מצמצום אירועי ההצפות על נזקיהם הרבים, דרך אספקת שטחי פנאי איכותיים לרווחת התושבים, וכלה בשיקום הטבע העירוני והמגוון הביולוגי. האתגר הוא שגם אם כמעט כולם מסכימים שפתרונות מבוססי טבע יוצרים סיטואציה של win-win בין האינטרס הסביבתי לאינטרס התכנוני וההנדסי, זה לא בהכרח אומר שאפשר להתחיל ליישם אותם מחר בבוקר. בסופו של דבר גם הפתרונות האלה דורשים משאבי תקציב ומשאבי קרקע לא מבוטלים. קהל היעד העיקרי שלנו בעבודה זו הם גורמים הפועלים ברמת הרשות המקומית, והמטרה שלנו הייתה כפולה: ראשית, להדגים שהשקעה בפארקים מנהלי נגר היא השקעה כלכלית נכונה בטווח הארוך, גם אם היא דורשת תקציב לא קטן בטווח המיידי. שנית, לסייע לאנשי הרשויות המקומיות לזהות ואף לייצר מקורות תקציביים שבאמצעותם הם יכולים להקים את האתרים האלה, ולשמור עליהם בריאים ואטרקטיביים בטווח הארוך.

• במסמך אתם עורכים מיפוי של מקורות מימון לתשתיות מעין אלו, כמה שימוש נעשה באמת עד היום במקורות הקיימים?

אמנם אנחנו רואים יותר ויותר פרויקטים מוצלחים של תשתיות כחולות, שאגב הרבה מהם מופיעים כמקרי בוחן במאגר מקרי הבוחן של אגמא ואפשר ללמוד מהם המון. אבל מה שעומד מאחורי הקלעים הוא שרשות מקומית שמבקשת ליזום הקמת תשתית כחולה לא תוכל לממן זאת מקופת העירייה בלבד. במקום, היא תידרש לגייס סיוע משמעותי של קרנות ממשלתיות, משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות וכספי תרומות. העובדה שהמקורות הללו קיימים היא חיובית, אבל בסופו של דבר מדובר במקורות מוגבלים, בטח בהינתן הצורך האדיר. בנוסף, לא לכל רשות יש את הידע הארגוני, כוח האדם המיומן או את הפניוּת לגייס את המשאבים הדרושים. רבות מהרשויות לא פיתחו עדיין תכנית אב לניקוז, מה שמונע מהן אפילו את המקור התקציבי הזמין ביותר לפרויקטים מסוג זה שהוא גביית היטל תיעול מהתושבים. ולכן, דווקא הרשויות החלשות יותר, אלו שהן מלכתחילה פגיעות יותר לנזקי ההצפות וממילא מתאפיינות בחוסר ניכר של שטחים פתוחים, הן אלו שיתקשו יותר להקים את התשתיות הכחולות שהן כל כך זקוקות להן. אלו המקרים שהעבודה שלנו מבקשת לתת להם מענה.

• במבט אל העתיד, מה שינוי המדיניות שאתם מציעים ומה מקורות המימון הפוטנציאליים שטרם נעשה בהם שימוש

המסמך מכיל מספר המלצות מדיניות, המתמקדות בטווח הקצר, הבינוני והארוך.
בטווח הקצר, המלצנו שמשרד הפנים יקדם מנגנון של מתן מענקים או הלוואות לרשויות המקומיות להכנת תוכנית אב לניקוז ולניהול נגר, שיוחזרו על בסיס היטל התיעול שהן יגבו בעתיד. עוד הצענו שהמענקים או ההלוואות יוענקו בראש ובראשונה לרשויות שייתנו עדיפות לאמצעי ניהול נגר מבוססי שצ"פים כדי לשקף את התועלת הרבה הנובעת דווקא מאמצעים אלו. בנוסף, המלצנו להרחיב את השימוש בקרנות ציבוריות שונות, כמו הקרן לשטחים פתוחים (שראוי לציין שכבר תומכת בלא מעט מיזמים מסוג זה), הקרן לשיקום מחצבות, ואפילו הקרן למניעת זיהום ים – למימון פרויקטים של תשתיות כחולות. הרעיון הוא שפרויקטים אלו מקיימים את מטרותיהן המגוונות של הקרנות, ובו בזמן הם משרתים את היעד הלאומי להיערכות לשינוי האקלים ולמזעור נזקי ההצפות.
בטווח הבינוני, אנחנו ממליצים לקדם את השימוש המשני במי נגר לטובת השקיה או העשרת מי התהום. אמנם יש בכך אתגרים בריאותיים ואחרים, אבל אלו סוגיות טכניות שיכולים להיפתר במאמץ משותף של הרגולטורים. הרעיון הוא פשוט: במדינה כמו ישראל, למים יש ערך רב. ברגע שערכם של מי הנגר יתורגם לערך מוניטרי, ערך עתידי זה יוכל לשמש כבסיס למימון הקמת התשתית.
בטווח הארוך, אנחנו ממליצים על הקמת קרן ייעודית מחזורית שתממן פרויקטים שעניינים צמצום אירועי הצפות תוך רתימתם לטובת תועלת סביבתית וחברתית. בבסיס כלי מימוני זה עומדת השקעה חד-פעמית של המדינה לשם הקמתה של קרן ייעודית, שלאחר מכן ממונפת באמצעות סחירתה למשקיעים פרטיים ומוסדיים. קרן מעין זו תוכל להעניק הלוואות ומענקים שונים לרשויות מקומיות עבור הקמתן של תשתיות כחולות, תוך ציפייה לתשואה חיובית נמוכה על ההשקעות. המשקיעים בקרן עשויים להיות משקיעים ציבוריים מהממשלה, פילנתרופים וכן משקיעי אימפקט (משקיעים חברתיים). מנין יחזירו הרשויות את ההלוואות מהקרן? ראשית, מגביית היטלי השבחה שישקפו את העלייה הצפויה בערך הנדל"ן בקרבת הפרויקט, כמו גם היטלי תיעול והיטלי שצ"פים. ושנית, מפיתוח כלכלי ומקורות הכנסה מסחריים בדופן הפארק. יש כל מיני מודלים שאפשר להשתמש בהם לצורך הקמה של קרן מעין זו, אבל בבסיס כולם עומד אותו רעיון – לפארק עירוני איכותי יש ערך כלכלי לרשות, ואת הערך הזה צריך לרתום כדי שיאפשר הקמה של אתר שמשרת כמה שיותר מטרות ציבוריות.

• לסיום, כמי שמעורב במספר מסמכים ופרוייקטים שעניינם ניהול נגר עירוני, איך אתה רואה את הנושא בעוד עשור קדימה?

השנים האחרונות היו שנים של עשייה חסרת תקדים בתחום הסדרת ניהול הנגר במדינה. מסמך המדיניות לניהול נגר עירוני של מינהל התכנון, לצד התיקון המבורך לתמ"א 1 הטמיעו את יסודות התפיסה האגנית לתוך תהליך התכנון, כמו גם את העיקרון לפיו כל תכנית בנייה צריכה לנהל נפח נכבד ממי הנגר שהיא מייצרת בתוך שטח התכנית. משרד החקלאות מוביל מספר יוזמות חשובות בנושא, ובראשן תכנית לאומית לניהול סיכוני שיטפונות והצפות. ובשנה האחרונה התכנסה ועדת מנכ"לים רחבה בהובלת משרד ראש הממשלה אשר גיבשה המלצות מדיניות לרפורמה מקיפה בתחום ניהול סיכוני ההצפות. ניכרת הכרה בחשיבות הנושא – וביתרונם המובהק של פתרונות מבוססי טבע ושל התפיסה האגנית אינטגרטיבית – גם בקרב רשויות הניקוז והרשויות המקומיות. על אלו ניתן למנות גם את מעורבותם של ארגוני חברה אזרחית דוגמת אגמא והאגודה הישראלית לאקולוגיה, שפועלים לרכז את הידע המקצועי בנושא ולהנגישו למקבלי ההחלטות. אך תנופת העשייה חייבת להימשך. אני מקווה מאוד שההנהלות החדשות של משרדי הממשלה השונים ימשיכו להקדיש לנושא את התשומות הנחוצות, שהמלצותיה של ועדת המנכ"לים יאומצו על ידי הממשלה, ושסעיפיה ישולבו באופן מלא בחקיקה, לרבות בחוק ההסדרים. שינויי האקלים מאלצים אותנו לחשוב מחדש על האופן בו פעלנו עד כה, וליישם את התובנה שפיתוח ושגשוג לא יכולים להתקיים אלא תוך שמירה על משאבי הסביבה המוגבלים שלנו. אם מגמה זו תימשך, אפשר לקוות כי בתוך עשור נוכל ליהנות ממי הנגר שיזרמו כראוי להם בנחלים בריאים ואיכותיים, ולא ברחובות הערים כפי שהתרגלנו.

תודה גדולה לד"ר בן בלק

הפוסט תשתיות כחולות בערים הופיע לראשונה ב-אַגְמׇא.

במסגרת הכנס הכרנו גם את העבודה המרשימה של ד"ר גלעד רונן מחברת 'נופים' – ייעוץ לתכנון וקיימות מבוססי קהילה ומקום – שהציג את התוצאות הראשונות לסקר קהילתי מבוסס מפה ביישובי נחל תבור.

המחקר מאוד סקרן אותנו, נפגשנו עם גלעד אחרי הכנס ללמוד קצת יותר לעומק על העבודה שלו.

שלום גלעד, התרשמנו מאוד ההרצאה שלך בכנס ורצינו להכיר אותך ואת העבודה שלך קצת יותר לעומק, אז נתחיל מהתחלה 😊 נשמח שתציג את עצמך:

אני אדריכל נוף וגיאוגרף אנושי. התחלתי את דרכי בעולם התכנון ומשם המשכתי למחקר, וכיום אני משלב בין השניים – כאשר אני מעניק ייעוץ בתחום ניתוח מרחבי וקיימות לגופים מוניציפליים שונים, ביניהם רשויות ניקוז ונחל. המשיכה שלי למחקר נבעה מההבנה שחסרה התייחסות תכנונית ל'שכבה' המשמעותית ביותר – והיא 'השכבה האנושית' – שכבת הפעילויות האנושיות במרחב – התפיסות, הצרכים, התחושות והידע המקומי. אנו המתכננים מתייחסים למרחב כאל 'לוח חלק' המורכב משכבות ידע שונות (כמו גיאולוגיה, טופוגרפיה, הידרולוגיה, אקולוגיה ועוד) – אך כאמור ללא השכבה האנושית, וכך למעשה אנו מתכננים 'על עיוור' – ללא היכרות עם עולם הידע והתוכן של המשתמשים בפועל במרחב – בהווה ובעבר.

אז החלטת להחליף 'שולחן השרטוט' ב'שולחן כתיבה' ולהניח עליו קודם כל את השכבה האנושית?

במידה מסוימת כן, נתתי לעצמי 'קול קורא' – לצאת למחקר שדה ולהעמיק את הידע שלי בתחום ולמצוא גישה שבה אוכל לאסוף את הידע וההתנסות המקומית ולהפנים אותם באותה 'שכבה אנושית' – שתוכל להשתלב בשכבות התכנון הנוספות. יצאתי למחקר דוקטורט במסגרתו ערכנו מיפוי של הנוף הנחווה והנתפס בשילוב גישות שונות – אחת מהן התמקדה בגישת 'ראיון בתנועה' – בו ליוויתי את המשתתפים בפעילותם היומיומית בשולי העיר. בשלב הבא יצאתי למחקר יישומי עם הטכניון (פרופ' טל אלון-מוזס) בו עשינו שימוש חדשני בגישת מיפוי השתתפותי – עולם תוכן שנקרא PPGIS (Public Precipitation GIS) – מיפוי השתתפותי מבוסס ממ"ג.

פנית לקהילה שיהיו עוזרי המחקר שלך? איך זה עבד בפועל?

תושבי הקהילה שאיתה ביצענו את המחקר, תושבי בנימינה, שמשו למעשה כחוקרי נוף – כאשר הם למעשה העריכו את התועלות שהם מפיקים מהנוף.  במחקר התמקדנו באזור נחל תנינים והפצנו שאלון מקוון לקהילות הפעילות. במסגרת השאלון התושבים הוזמנו לספר על הפעילות שהם נוהגים לבצע בנחל, על האופן בו הם מבלים בנחל ועל התועלות השונות שהם מפיקים מהנחל: תרבותיות, אקולוגיות, אנושיות. בנוסף, השאלון המקוון איפשר לסמן את המקום הספציפי על המפה אליו התייחסו המשיבים. מה שנתן לנו תמונה מעמיקה אודות המיקומים הספציפיים במרחב הנחל, בהם מבקרים חברי וחברות הקהילה.

במה המחקר שלך מחדש?

במהלך המחקר נוצרו שמונה שכבות של תועלות תרבותיות שהאנשים מפיקים מאגן ההיקוות ומהנחל. שכבות אלה מאפשרות לראות את התמונה הרחבה והאנושית של האזור. מקומות שונים מזמנים התנהגויות ושימושים שונים, גם כאלה שלא תוכננו.

דוגמא מצוינת לכך ניתן לראות באזור גשר הרכבת בבנימינה. למדנו שאנשים אוהבים לשבת שם למרות שהאזור לא מתוכנן לכך. זוהי נקודה ספונטנית שהתפתחה בשטח ומושכת אליה אנשים המגיעים לבלות ליד הנחל.
המיפוי שלנו ויצירה של שכבות של התועלות התרבותיות הוא מיפוי המשלים את סקרי הערכת הנוף המקובלים כיום (אדריכלי הנוף מעריכים את הנוף לפי סט קריטריונים מוכר. כיום סט זה אינו מתחשב בידע המקומי הקיים). המחקר היישומי שביצענו משלים את הפער ונותן תמונה מלאה יותר לתכנון שלוקח בחשבון גם את השכבה האנושית. מהמחקר למדתי שהשכבה האנושית תביא תועלת לתכנון נכון וטוב יותר, המתאים לצרכי ולתועלת התושבים.

הנחל השתנה רבות בעשרות השנים האחרונות האם יצא לכם לחקור את היחסים של התושבים והנחל בבנימינה גם בעבר, האם יש לעבר השפעה על ההווה והעתיד?

כחלק מהמחקר נפגשתי עם ותיקי בנימינה שתיארו את המקומות בהם נהגו לבלות סביב הנחל ואת החוויות האישיות. אחד המקומות המעניינים אליהם נחשפנו היה 'אי התאנים'. בשנות ה-50 ילדי בנימינה למדו לשחות בנחל ושם גם בילו ואף דגו שפמנונים. בשנות ה-60 הזרימה באזור נפסקה והאי הקטן נעלם מהמפה. במסגרת הסקר, ותיקי היישוב סיפרו על הנקודה וסימנו אותה על המפה, בצירוף תמונות. המקום היה חשוב בימיה הראשונים של הקהילה בבנימינה, אך כשירדנו לשטח לא ראינו את הנקודה. זו דוגמה טובה לכך שסימון של נקודה היסטורית על המפה יכול להוות זרז ובסיס לפיתוח של הנקודה בהווה – יכולתי לדמיין שם את ותיקי בנימינה עם הנכדים ודור הביניים, שפועל היום באופן אינטנסיבי לפיתוח הנחל, נהנים יחד ב'אי התאנים' המשוקם.
יצירת החיבור בין העבר ההווה והעתיד היא הפוטנציאל התכנוני של הסקר הזה. לראיה, נקודה זו מוגדרת כיום כאתר לשימור בבנימינה – גבעת עדה.

ספר לנו על פרויקט שאתה מעורב בו היום?

כיום אני מבצע סקר יישומי עם רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי ומועצה מקומית עמק יזרעאל. ביישובים עין-דור, כפר-קיש כפר מצר (נהגה: כפר מִיסְר) וגזית. את הסקר מובילות שירי פירדמן (מנהלת מחלקת קהל, קהילה וחינוך ברשות הניקוז), מיכל ניר-ארבץ וארדה ריבוא מהמועצה. הרשות בהקשר הזה היא בעיני לא פחות מפורצת דרך – ברצון הכנה שלה ללמוד מהקהילות השונות ולערב אותן במיפוי ובתכנון של מרחב האגן. בנוסף ללימוד הידע המקומי של התושבים (כמו סיפורים מקומיים) הסקר הזה נועד גם לחזק את הזיקה של התושבים למרחב האגן, וכן לשמש כבסיס ידע של הרשות. זאת בעיני גם הזדמנות מאירת עיניים להכיר את היחסים של התושבים השונים (המגיעים מרקעים אישיים שונים ומסוגים שונים של התיישבות) עם מרחב הנחל. בחלק מהמפגשים הקהילתיים שנערכו במהלך הסקר התגלו ממצאים ארכיוניים אודות הנחל וחלקם ישמשו את רשות הניקוז והנחלים ירדן דרומי לפרויקט עכשווי בו יושבו מים לנחל. בסקר זה אנחנו נותנים מקום משמעותי גם לשאלה אודות רצון התושבים לפיתוח או שיפור מרחב הנחל. הסקר המקוון מאפשר גם לסמן צירי הליכה. מידע שהמאפשר לנו להבין היכן אנשים משוטטים במרחב והיכן נדרשת קישוריות בין השבילים השונים. אחת התובנות המעניינות שעולות מהסקר עד כה היא שאנשים היו רוצים שיהיו שבילי הליכה שמחברים בין היישובים השונים. דבר המצביע על כך שישנו מקום לשיתוף פעולה מעניין במרחב.

ספר לנו קצת על החזון שלך לעתיד

החזון שלי הוא שרשויות המנהלות שטחים פתוחים יקדמו סקרי מיפוי מבוסס מקום וקהילה כדי ללמוד ולהעריך את המקומות והתועלות שמפיקים תושבים מהשטחים הפתוחים והנחלים הסמוכים לביתם. ידע זה יהווה חלק אינטגרטיבי בתכנון – שכבת מיפוי בפני עצמה, השכבה האנושית – החל משלב ניתוח המצב הקיים ועד שלבי התכנון, כולל חלופות וכלה בתחזוקת המקום לאחר ביצוע.

האם לדעתך מעורבות התושבים במיפוי השטח יכולה להביא למעורבות גם בהמשך?

אני סבור שהפנייה לציבור בהזמנה למעורבות במיפוי השטח יכולה לשמש כטריגר למעורבות גם בהמשך, בשלבי התכנון והתחזוקה של הנחל. יתרה מכן, פנייה לתושבים פחות מעורבים ובקשה לשמוע את דעתם יכולה לעשותם תושבים מעורבים ואכפתיים סביב הנחל, ואף לתרום להידוק היחסים עם הרשויות המנהלות את השטח.

ילדי קיבוץ גזית מבצעים סקר בשטח

הפוסט סקר קהילתי מבוסס מפה או איך הופכת השכבה האנושית לשכבה תכנונית הופיע לראשונה ב-אַגְמׇא.

הפתרונות חולקו על פי הצורך בתכנון רגיש למים (צריכה, אגירה, ויסות נגר עילי והשילוב ביניהם), הקצאת שטח והתאמה לצפיפות המחייה:

1. פתרונות לא טכנולוגיים (Non-Tech) – קיום תהליכי חלחול ואידוי מים טבעיים. המערכות ההידרולוגיות והאקולוגיות מתנהלות באופן טבעי, ללא התערבות האדם, מנתבות ומנצלות את המים. לפתרונות אלו ערכיות סביבתית ובריאותית גבוהה, והם זקוקים לשטח נרחב. דוגמה- שטח פתוח טבעי בעיר או בשוליה, נטיעת עצים בעיר, גינות ופארקים רחבי ידיים.
2. טכנולוגיה פשוטה (Low Tech) – פתרון שמבוסס על פעילות טבעית יחד עם אגירה לזמן קצר וניקוז פאסיבי. אינם דורשים אספקת מים גבוהה ומתאימים לסביבה עירונית צפופה. דוגמה- גגות ירוקים להשהייה וחלחול פאסיבי.
3. טכנולוגיה עילית (High Tech)- פתרון שמבוסס על פעילות טבעית יחד עם אגירת נפח מים גדול, ויסות זרימה וניצול המים למגוון שימושים עירוניים וביתיים. פתרונות אלו מסייעים בהתמודדות- עם אקלים קיצוני מבלי שיוקצה להם שטח פיסי יקר. דוגמה- גג ירוק כחול שאוגר מים בזמן סערה ומשיב אותם לשימוש צרכנים בבניין, גג ירוק נגיש שמתפקד כגינה ציבורית, נטיעת עצים בתאים עם חלחול מבוקר ואגירת מים שתאפשר השקייה שלהם בזמן בצורת.

הצבה של פתרון ירוק דורשת לא רק התאמה כלכלית, הנדסית ורעיונית אלא גם מחשבה על המערכת האקולוגית שתתפתח בו והתנאים הסביבתיים שהיא דורשת (איור 1).

“To vegetate or not to vegetate is no longer just the question; the actual performance of NBS should be discussed, characterized and rewarded “(Dorst et al., 2019).

מתוך חקר הצרכים והתועלות של גגות ירוקים למול נטיעת עצים ברמות שונות, החוקרים קבעו כי בערים צפופות, בכדי שמערכת אקולוגית תצליח לתפקד בעמידות גבוהה לאקלים הכרחי לשלב טכנולוגיה פשוטה או עילית.

האבחנה החדשה מבקשת לסווג את סוג הפתרון ברמה הטכנולוגית (הגדרה טכנית שאמורה להכווין את בעלי המקצוע לסט פתרונות קיים) ולהטמיע את הסיווג בז'רגון המקצועי של תכנון עירוני. בעלי המקצוע והרשויות צריכים להכיר בתרומה ההידרולוגית, הניקוזית, הסביבתית, הבריאותית, הנופית והחברתית שיש לכל כלי ירוק ומתוך כך לתעדף את הכלים הללו על פני כלים אחרים. במידה והגדרת היעדים בתכנון תהיה מפורטת יותר, יהיה קל יותר למנוע טעויות ולהוביל לתכנון ערים חכמות ויציבות בפני שינויי האקלים בזכות סירקולציית מים מנוהלת וטובה.

הפוסט יצירת חוסן עירוני תוך שימוש בפתרונות מבוססי טבע הופיע לראשונה ב-אַגְמׇא.

בעבר נקרא הנחל ואדי אלעיון (נחל המעיינות), והוא היה אחד מנחלי החוף בעלי הספיקות הגבוהות ביותר. היסטורית הנחל שימש להשקיית שדות ולהפעלת טחנות קמח, אשר שרידיהן עדיין נמצאים בשטח. בתקופה הרומית, חלק ממימיו הוזרמו באקוודוקט לעיר עכו. מאפיין ארכיאולוגי ייחודי לאגן הגעתון הן בריכות הרמה, שהן ייחודיות לארץ ישראל ורובן נמצאות באגן הגעתון.

עם הקמת המדינה וצמיחת יישובי הגליל המערבי, חברת מקורות החלה לשאוב את מי הנחל. כיום, כל מי הנחל שאובים, כתוצאה מכך, אפיק הנחל האיתן הפך ליבש. יבוש זה הביא לפגיעה אקולוגית משמעותית בבתי הגידול הלחים שהיו תלויים בנחל.

ניתן לחלק את אגן נחל הגעתון לשלושה מקטעים: מתלול הגעתון – חלקו העליון של האגן והעירוני ברובו, גבעות נחל הגעתון – חלקו המרכזי והחקלאי ברובו, ומישור הגליל המערבי – מורד האגן, אזור מישורי הנמצא ברובו בתחומי העיר נהריה. מקטע מישור הגליל המערבי הוא המקטע הרגיש ביותר להצפות. בתחום זה הנחל חוצה את הרחוב הראשי של העיר נהריה, שדרות הגעתון, בתעלה שחלקה תת קרקעית ורובה פתוחה.

הנחל והעיר

היחסים בין הנחל לעיר דואליים מראשיתם: מחד, הפיתוח העירוני והכלכלי של העיר התבסס על הנחל כבר מהקמת העיר. מאידך, הסכנה הטמונה באופי הזרימה בו גבתה מחירים כבר מהתחלת הפיתוח לאורכו.

שדרות הגעתון – השדרה הראשית והמוכרת ביותר של נהריה – פותחה בשנת 1934. השדרה משמשת עד היום כמרכז העסקים העירוני, ונמצאים בה בתי קפה, חנויות, מוסדות פיננסיים, מלונות, מבנה העירייה, תחנת הרכבת ועוד. בשנת 1937 גודר הנחל, שהיה אז איתן וניטעו עצי אקליפטוס בשני צדיו, בניסיון למתן את עלית פני המים וההצפות בסביבתו. בחורף 1944, שטפון שנגרם כתוצאה מעלית מפלס מי הנחל פגע קשות בענפי החקלאות והמסחר השונים, וגבה את חייהם של שלושה בני אדם.

העיר נהריה המשיכה לסבול לאורך השנים מאירועי הצפה חוזרים ונשנים. בעבר רוב מקרי ההצפות אירעו בצידה המערבי של העיר, אך בשנים האחרונות נוסף מוקד הצפה בתוואי הנחל בכניסה המזרחית לעיר בשכונות נהריה הירוקה ושפרינצק. אירוע חריג בהיקפו ובמחירו אירע בינואר 2020. נחל הגעתון הציף רחובות רבים בעיר ותושב העיר נהרג בעת שניסע לסייע בחילוץ תושבים. סך הפגיעה ברכוש באותו אירוע נאמדה בכ-200-300 מיליון שקלים.

כיום, תשתית הניקוז של העיר כוללת שלושה נקזים עיקריים, שנחל הגעתון הוא המרכזי שבהם. לאורך השנים בוצעו עבודות בנייה שונות בתוואי הנחל: מזרקה, גשרונים, צנרות תשתיות, זיפות חניון ועוד. עבודות אלו פוגעות ביכולת הניקוז של הנחל, ומגבירות את הסיכון להצפות בנהריה.

תכנית הגנה לנהריה

בשנת 2010 יזמה רשות ניקוז גליל מערבי תוכנית כוללת למניעת שיטפונות והצפות בנהריה שמקורן בעליית המפלס של נחל הגעתון. התוכנית כללה בין היתר הקמת שלושה מאגרי ויסות במעלה: מחצבת יחיעם לאגירת מיליון קוב מים; מערכת השהיית נגר בנפח חצי מיליון קוב מים בנחל אשרת; ומאגר לאגירת מי שיטפונות בנפח מיליון קוב מים בשטחי קיבוץ כברי. נכון להיום, מאגר יחיעם אושר, ובוצע בו סכר זמני, עד לחתימת שר וביצוע התכנון הסופי; מאגר אושרת בשלבי תכנון מתקדמים; ומאגר עברון נמצא בשלב תכנון ראשוני.

הפוסט מורד אגן הגעתון – מקטע העיר נהריה הופיע לראשונה ב-אַגְמׇא.

פתרונות מבוססי טבע מייצגים גישה חלופית ו\או משלימה לפתרונות הנדסיים ניקוזים קלאסיים בהתמודדות עם בעיה זו. קיימים עדיין פערים בהבנה איזה פתרון יתאים לאיזו בעיה, וכמו כן מה תהיה מידת האפקטיביות שלו בהתמודדות עם שטפונות ומניעת נזקי הצפות. מאמר מהולנד סקר פתרונות מסוג זה בעיר איינדהובן, אשר מועדת להצפות, בין השאר בעקבות שטפונות. בסקירה הורץ מודל חישובי על פתרונות מסוגים שונים, לעוצמות גשם שונות, וכן לתקופות חזרה שונות של אירוע. כמו כן ניתנה התייחסות במודל להיקף השטח בו מיושם הפתרון מבוסס הטבע (פירוט מלא של המודל קיים במאמר).

עיריית אינדהובן הציעה ליישם מספר פתרונות מבוססי טבע בעיר בכדי להיערך לשינויי האקלים הצפויים. הפתרונות אליהם התייחסו כללו:

1. הוספת שטחי חילחול בחניות קיימות;
2. הסבת גגות לגגות ירוקים;
3. יצירת אזורי איגום מים במדרכות קיימות.

פתרונות אלו הוכנסו למודל במגוון תרחישים שונים, המתייחסים להיקפי יישום שונים של הפתרונות בשטח, כאשר התשתית הניקוזית התת-קרקעית של איינדהובן משמת כתנאי בסיס לכל המודל. תרחישים אלו נבחנו אל מול עוצמות הגשמות הצפויות בזמני חזרה שונים.

הפוסט בחינת פתרונות מבוססי בטבע בהתמודדות עם הצפות בעיר איינדהובן הופיע לראשונה ב-אַגְמׇא.